מאז ומתמיד הייתה טבריה אחת מערי התיירות המרכזיות של ישראל. מרכזיותה נובעת מכמה סיבות:
א) טבריה היא עיר המחוז של הכינרת ולפיכל מספקת את כל השירותים למבקרים בכינרת, המושכת גם ישראלים שעבורת הכינרת היא אתר נופש, גם תיירים נוצרים , שכן הכינרת הייתה אזור פעילותו של ישו.
ב) טבריה היא אחת מארבע ערי הקודש בארץ ישראל. קבורים בה צדיקים כגון הרמב"ם, רבי עקיבא ואחרים ויש בה בתי כנסת עתיקים, שריד ליישוב היהודי העתיק.
ג) מזג האוויר הייחודי של טבריה מאפשר נופש גם בקיץ גם בחורף והיותה עיר חוף מוסיף למשיכה זו.
בשל ייחודיותה של טבריה, הכירה בה ממשלת ישראל כעיר תיירות מובילה.
קריית שמואל − לפני המצאת המזגן שכנו רוב בתי המלון של טבריה לא על שפת הכינרת כי אם בשכונת קריית שמואל שבשיפולי העיר. החברה הממשלתית לתיירות ומשרד התחבורה שדרגו בשנות ה-90 את התשתיות באזור, לרבות עמודי תאורה, מדרכות ועוד. בכך סייענו לבתי מלון ותיקים אלה להתחרות בבתי המלון החדשים יותר הפועלים על שפת הים.
חזית הים – אחד מגורמי המשיכה העיקריים של טבריה הוא משכנה על שפת האגם. לפיכך המשיכה החברה הממשלתית לתיירות את הטיפול בחזית הים של טבריה, טיפול שתחילתו עוד בימי המנדט, ובכלל זה טיילת אלון, חזית הים המרכזית, התחומה בין המנזר הרוסי ובין חוף לידו. לאורך הטיילת קמו מסעדות, גלידריות, חנויות מזכרות וכדומה, והחברה הממשלתית לתיירות הציבה לאורכה אטרקציות שונות. טיילת אחרת, שנועדה יותר להליכה, היא זו שמחברת את אזור חוף רון עם חמי טבריה, אתר שהחברה הממשלתית לתיירות פיתחה בו את הטיילת הדרומית בשנות ה-80 ואף זכתה בזכותה ב'פרס ארץ ישראל היפה'. כיום החברה שוקדת על תכנון החלק הצפוני של חזית הים.
סמטאות העיר העתיקה − כדי להרחיב את אזור המסחר והטיול התיירותיים, החברה הממשלתית לתיירות פיתחה את כל הסמטאות והכבישים בעיר העתיקה בין רחוב הגליל לים, ואילו משרד השיכון הופקד על הסמטאות שממערב לרחוב הגליל.
החברה הממשלתית לתיירות פעלה להכנסת תוכן מוסף לרוב הרחובות: לאורך הסמטה הצפונית ביותר, סמטת דונה גרציה שלרגלי שרידי החומה העותמאנית, יש כמה גלריות וכן בית המלון הסקוטי; לאורך הסמטה השנייה, העוברת מכיכר גדוד ברק לים, הציבה החברה הממשלתית לתיירות פסלים אמנותיים המדגימים את התפתחות הניקוד הטברייני; בסמטת היהודים שבלב לבו של הרובע היהודי הקדום נשמרו בתי הכנסת.
בעבר טיפלה החברה הממשלתית לתיירות ברחוב עצמו והיום היא עוסקת בשימורו ובהנגשתו לציבור; החלק העליון של רחוב הירקון, שבעבר שימש כשוק דגים, פותח כסמטת הדייגים ובחלק הקרוב יותר לכינרת התפתח אזור בילוי ובו בתי קפה; החלק האמצעי של רחוב הגליל פותח כקניון פתוח − המדרכות קורו ולחזיתות הוקנה צביון אחיד. בתקופה הקרובה ישודרג גם שאר הרחוב בצורה דומה.
אטרקציות − טבריה היא של תיירות עם לינה, לא של תיירות יומית. לפיכך החברה הממשלתית לתיירות פיתחה ושדרגה אטרקציות שונות ברחבי העיר. אטרקציות ששדרגה הן, לדוגמה, הגן הלאומי חמת-טבריה ובו בית כנסת עתיק עם פסיפס, וקבר הרמב"ם
האטרקציות שפיתחה החברה הממשלתית לתיירות הן:
המוזיאון הפתוח –במסגרת המוזיאון הפתוח הוצב פסל של ספינה מעשה ידי הפסלת אילנה גור, ששורשיה בטבריה, והוא מציג את הקשר של טבריה לים.
ציור קיר − על אחד מקירותיו של בניין המשביר בעיר, למלוא גובה הבניין, צויר בהזמנת החברה הממשלתית לתיירות ציור קיר המספר את סיפורה של טבריה ומשמש סימן דרך לכל הבאים לטבריה מכיוון דרום. את הציור ציירה קבוצת ציירים מליון שבצרפת, המציירת ציורים דומים ברחבי העולם.
פסל המדיד − מפלס הכינרת נחשב זה כבר למדד מצב הרוח הלאומי. לכן החלטנו להקים בקצה הדרומי של טיילת טבריה פסל המחובר למדידים של מקורות, המציג בזמן אמת את מפלס האגם. כיום הפסל הוא אחד מסמלי הכינרת והוא מוצג בשידורי תחזית מזג האוויר כאשר מוזכרת הכינרת. המדיד עצמו עוצב בדמותה של הכינרת והוא מציג את המפלס העדכני של הכינרת לעומת המפלס העליון.
המופע מושך לטבריה תיירים מכל האזור ואפשר פיתוח ושגשוג כלכלי ותיירותי.
חיבור העיר לסביבתה – מאחר שטבריה היא העיר המרכזית בסביבות הכינרת, חשוב שקשריה שלה עם החופים מדרום ומצפון יהיו סימן היכר ושער כניסה לעיר התיירות. בכוונת החברה לטפל ברצועת החוף שמצפון לטבריה לפתח את החופים שבה ואת שולי הכבישים. בהמשך לטיילת הדרומית, החברה הממשלתית לתיירות מתעתדת להתקין שבילי אופניים וטיילות שיחברו את טבריה עם היישובים שמדרום לה.
